ברוכים הבאים לגלגל המזלות

קטלוג מוצריםמזלות תקצירמזלות-מבשליםמזלות-שינוי גישההתאמה זוגיתמראה חיצוני-מזלותחופשות ומזלותשמות לפי הקבלהמשמעות האות הראשונה בשם שלנואמונות תפלותתרופות סבתאתחזית לראש השנה וכל השנהתחזית שבועית.,תחזית ליום.....מזל החודשתחזית שנתית נוספתצבעיםטארוטקלף יומי בטארוטתפילה לזיווגתפילה-תיקון כלליפירוש חלומותתאריך לידהאבניםמראה חיצוניהומורנוסטלגיהסיפורים ומעשיותאישיות לפי הצבעמאיזה עץ אתם עשוייםאנרגיה באותיותסלבסמדיטציהמשחקי און לייןמערכונים ופספוסיםפורום




סיפורים ומעשיות


 
סיפורים ומעשיות:
האריה ובת האיכר:
יום אחד עבר האריה ליד המעין בכפר ולפתע ראה נערה יפהפייה צועדת יחפה, מהמעיין וכד המים על כתפיה. 
עקב האריה אחריה עד שהגיעה אל הבקתה שלה ונכנסה פנימה.
מבטו של האריה אמר הכל. התקרב האריה לבקתה ונתן שאגה אדירה. לשמע השאגה יצא האבא החוצה
 וכשראה את האריה האימתני שאל אותו מיד לרצונו.
- את בתך, שאג האריה , את בתך אני רוצה לשאת לאישה. האיכר נדהם אולם מיד התאושש. - ברצון,
ברצון אתן לך את בתי, אבל אם בתי תראה אותך ככה היא תמות מפחד. לך לפחות תוריד את רעמת השיער האיומה שלך.
טוב, אמר האריה והלך למספרה הכי טובה בעיר וחזר קצוץ שיער לחלוטין ושוב שאג את שאגת האימים שלו ושוב יצא האיכר.
– את הבת שאג האריה ומיד. 
-בסדר, השיב האיכר רק תעשה טובה, הציפורניים האלה שלך, הבת שלי תראה אותם היא תמות מפחד.
לך קצץ אותם ואני כבר מכין לך את בתי. - אל תשכח, אני מיד חוזר, השיב האריה וכיוון פעמיו אל המניקיוריסטית הטובה בעיר.

- ואל תשכח גם להוריד את הגולה הזאת המאיימת בקצה הזנב, צעק לעברו האיכר.

- טוב, אחרי כמה זמן שוב נשמעה שאגת האריה בפתח הבקתה. יצא האיכר והתבונן בהנאה רבה באריה.

-  דבר אחרון אני מבקש ממך, אמר האיכר ונימה של לעג נשמעת בדבריו - המלתעות שלך, השיניים האיומות האלה.
זה לא מתאים לבתי. לך עקור אותן וראה את העניין סגור.

כשחזר האריה ובמקום שאגה הצליח להשמיע איזו יללה מגוחכת

-  כן, מי אתה? שאל האיכר.

- מי אני? אני האריה שבא לקבל את בתך לאישה.
-  את בתי, בחיים לא אתן ליצור כמוך, חסר צורה ואופי. לאחד כמוך שמוכן לשנות את עצמו,
את התכונות המיוחדות לו. אמר האיכר והיכה במקל שבידו על גבו של האריה
חסר הצורה שנמלט מהמקום בבושת פנים. 
מסקנת הסיפור: אם אנחנו רוצים להשיג משהו, עלינו לשמור על הסמלים החיצונים שלנו,
 האופי האמיתי שלנו ולא להתרפס ולקבל מיד דעות המשפיעות על הטבע שלנו.
   

האישה ושערות האריה:

אישה אחת באה אל "הפלספה" (הפילוסוף, חכם השבט) ואמרה לו שבעלה כבר לא מתקרב אליה יותר והא מאס בה.

 אין היא יודעת מה לעשות כדי להחזיר אליה את אהבת בעלה. שאל אותה "הפלספה" אם היא עדיין אוהבת את בעלה.

בודאי השיבה האישה כשדמעות חונקות את גרונה.

 – אנא תן לי איזו תרופה שאתן לבעלי ככה שיחזור אלי, התחננה האישה. ענה לה "הפלספה" – אתן לך תרופה לבעלך,

אבל לפני זה אבקש ממך לעשות משהו בעניין.

– מה? אמרה האישה. אעשה כל מה שתבקש.

– טוב, ענה "הפלספה" אני רוצה שתביאי לי שלוש שערות מהשפם של האריה.

– מה? נזעקה האישה, שלוש שערות מהשפם של האריה, איך אוכל בכלל להתקרב לאריה? הרי הוא יטרוף אותי.

– את רוצה ממני תרופה לבעלך שיחזור אליך, לכי ועשי מה שבקשתי.

– טוב אמרה האישה וחזרה בלב כבד לביתה.

עוד באותו יום לקחה כבש שחטה אותו וחתכה אותו לחתיכות. שמה את הבשר בתוך שק, העמיסה על גבה

 והתחילה ללכת למדבר סודן למקום מרבץ האריות.

ככה הלכה שלושה ימים לכיוון המדבר ומוקדם בבוקר הגיעה למקום מרבץ האריות שעדיין שיחרו לטרף. פחד

רב תקף אותה. אבל זכרה את בקשת "הפלספה" והתחילה במשימתה.

דבר ראשון עלתה על העץ הקרוב יחד עם שק הבשר וכאשר הבחינה באחד האריות מתקרב לעברה זרקה

 בזהירות גוש בשר למטה. האריה התקרב נתן שאגה אדירה ומיד התנפל על הבשר ואכל בכל פה. סיים את

 הבשר נתן פיהוק טוב ונרדם.

היא אזרה אומץ וירדה ענף אחד נמוך יותר. כשהבחינה לאחר כשעה שהאריה מתעורר זרקה אליו גוש בשר נוסף.

 התבונן בה האריה בעינו האחת ניער את רעמתו ואכל בהנאה רבה את גוש הבשר הרך. ככה נמשך העניין יום

ועוד יום כשכל פעם היא זורקת נתח בשר לאריה ומתקרבת יותר אליו.

ביום השלישי החליטה האישה לרדת מן העץ. וכך עשתה, ירדה מן העץ והושיטה לאריה המנמנם את חתיכת

הבשר האחרונה. האריה השבע רחרח את הבשר בהנאה והתכרבל לתרדמה נוספת. ודאי חלם שהחיים היפים

 האלה ימשכו. אולם האישה לא החמיצה שעת כושר זו, התקרבה באומץ רב אל האריה, הושיטה את ידה ותלשה

 שלוש שערות זהובות משפמו. צררה אותם במטפחת המשי הכחולה שלה והתחילה צועדת במהירות חזרה לעבר

 ביתו של "הפלספה". כך הלכה שלושה ימים ושלושה לילות עד שהגיעה לביתו ונכנסה פנימה.

שלום, אמרה בשמחה רבה ופניה קורנות. – הנה, אמרה והושיטה את מטפחת המשי הכחולה ובתוכה שלש

 שערות זהובות משפמון של האריה.

– הנה. הצלחתי. אמרה – תן לי את התרופה שהבטחת לי כדי שאוכל להחזיר את בעלי.

– שבי אמר "הפלספה" – אין את צריכה ממני כל תרופה.

– מה? נזעקה האישה, – הרי הבטחת לי שאם אביא שלוש שערות משפמו של האריה תיתן לי תרופה שאוכל

להחזיר אלי את בעלי. סכנתי את חיי, עשיתי מה שבקשת. תן לי בבקשה את התרופה.

– אם הצלחת להתקרב אל האריה ולהביא שלוש שערות משפמו. ודאי תדעי באותה דרך להשיב אליך את בעלך.

 אמר לה הפלספה וחיוך רחב נתפשט על פניו.

רגע של שקט מתוח עבר ביניהם ואז קלטה האישה את העניין ומיהרה לצאת מביתו והרחיבה צעדיה חזרה לביתה.

 עוד באותו יום הכינה לבעלה את המאכל האהוב עליו, התקרבה אליו ונתנה לו את אשר ביקש.

אין צורך לומר כי לאחר זמן קצר נתכרבל גם הבעל כאותו אריה וידע לעשות כל רצונותיה של אישתו.

  

לזכור את הטוב ולא את הרע

שני חברים הלכו במדבר. בנקודה מסוימת במסעם החל ויכוח ביניהם. אחד החברים סטר
לחברו על הלחי.
החבר שקיבל את הסטירה נפגע מאוד, אך ללא מילה, פשוט כתב על החול: "החבר הכי
טוב שלי סטר לי היום על הלחי".
הם המשיכו במסעם, עד אשר הגיעו לנאות מדבר שופעת מים והחליטו להתרחץ במימי האגם.
אותו חבר שקיבל את הסטירה,
שקע בבוץ והחל טובע, אבל חברו הטוב בא והציל אותו.
אחרי שהתאושש מהטראומה שעבר, הוא החל חורט על אבן: "החבר הכי טוב שלי הציל את חיי היום".
החבר המכה שאל בפליאה: "מדוע כשסטרתי לך, כתבת על החול, וכשהצלתי אותך חרטת באבן?"
ענה החבר: "כשמישהו פוגע בנו אנו צריכים לרשום את זה על החול, כך שהרוח תישוב ותמחק את
 העלבון. וכך לא נזכור את הרע.
 אך כאשר מישהו עושה לנו טובה, יש לחרוט זאת על האבן וזה יישאר לדורות.

תמיד אנו צריכים לשכוח את הרע ולזכור את הטוב.  
  

ידיד לצרה נולד

היה היה מלך ולמלך בן יחיד. כל יום היה בן המלך יושב בחלון ומתבונן בים, כי הארמון עמד סמוך לשפת הים.
בוקר אחד ישב כהרגלו והנה הוא רואה בחור צעיר פורש מפה על שפת הים, יושב ואוכל. כשגמר הבחור לאכול
הוציא נפה והתחיל לנפות את מי הים, כל הבוקר ניפה את המים. בצהרים הפסיק, ישב לאכול ושוב חזר לנפות את
המים עד הערב. יום, יומיים, שלושה – לא מפסיק לנפות את המים,מן הבוקר ועד הערב.
שלח בן המלך שליח להביא את האיש בפניו. את השליח, אמר לו – בן המלך רוצה לראותך, בוא בבקשה אתי.
אמר לו – מה עשיתי? מה חטאתי ומה פשעתי? לא הזקתי לאיש. מה הוא רוצה ממני? אמר לו השליח – אל תחשוש.
לא עשית שום דבר. בן המלך רק רוצה לשאול אותך משהו. אמר – טוב. הלך עם השליח ובא לפני הנסיך – שלום אדוני.
- שלום, שלום. אני רוצה לשאול אותך שאלה, כבר שלושה ימים שאני רואה אותך מנפה את מי הים. מה אבד לך במים?
אבדה לך טבעת? אבדה לך שרשרת? אבד לך איזה תכשיט? נאנח האיש – מה אגיד לך – עברתי בכל היבשה, חיפשתי,
 תרתי ולא מצאתי, חשבתי אולי במים אמצא! אמר לו – מה? אמר לו – אני מחפש ידיד!
- אין לך משפחה, אחים? - לא. אני בן יחיד. - אין לך אבא, אמא, חברים? אמר לו – אין לי איש בעולם. אני לבד לבד.
אמר לו בן המלך – חכה פה. הלך אל המלך, השתחווה לפניו, ואמר לו – אבא, תסלח לי, אני רוצה להיות חברו של האדם הזה.
העניין הוא כך וכך. ראיתי אותו ודברתי איתו. הוא מאוד מוצא חן בעיני ואני בטוח שגם בעיניך ימצא חן.
הוא בן יחיד ואני בן יחיד – טובים השנים מן האחד. אני רוצה בו לאח – נחיה יחד כמו שני אחים.
אמר לו המלך – איך בני? אי אפשר, הרי זה ארמון! זו מלכות! איך נכניס אדם שאנו לא מכירים לארמון?
אולי הוא ממשפחה טובה, אולי הוא פושע. אנחנו לא מכירים אותו. לא חביבי, אני לא יכול! אמר הבן – אבא, או שהוא
בא אלי לארמון, או שאני עוזב את הארמון והולך איתו! ניסה המלך לדבר על לב בנו ולהניא אותו מכוונתו, אך לשווא.
נכנע המלך לרצון בנו – טוב, מה לעשות, תביא אותו. הכניס בן המלך את ידידו החדש לחדרו והשנים כרתו ברית ידידות.
פצעו אצבעותיהם וערבבו את הדם לאות כי מעתה והלאה יהיו אחים בדם. נכנסו שניהם לגור באותו חדר ושוב לא נפרדו.
אכלו יחד, שתו יחד, טיילו יחד, התלבשו כמו תאומים ממש, כל כך אהבו איש את רעהו.
באחד הימים הובאה לארמון בחורה יפת תואר – כלה לבן המלך. פנה בן המלך אל ידידו – אחי היקר, אולי אתה רוצה להתחתן
 עם הבחורה הזאת? אמר לו – הביאו אותה למי? אמר לו – לי. - אם כך, מזל טוב! שתהיה לך ואסורה לי. אמר לו – אינך כועס,
אחי? - חס וחלילה! אדרבא, אני שמח בשמחתך! ערכו את החתונה ברוב פאר והדר. לבן המלך ולרעייתו הקצו חדר מיוחד
 בארמון וידידו של המלך נשאר לגור בחדר הקודם.
באחד הימים ישב הידיד כהרגלו ליד החלון והתבונן בים. לפתע ראה מלח ובנו שטים בסירה, שטים במהירות ובן המלח
 שואל את אביו – אבא האם קרה משהו היום? מה יש? מה קרה שאתה שט כל כך מהר? - בני שמעת על בן המלך שהתחתן
 לפני זמן קצר? אמר לו – כן. אמר לו – בן המלך הזה עומד לקבל מתנה פרח – פרח גדול, יפה, עין לא ראתה כמוהו! אבל אם
 יריח ממנו בן המלך – יתעלף ואיש לא יוכל לעורר אותו לחיים! אמר לו – אבא, בוא ונגיד זאת לבן המלך, נציל את חייו ואולי גם
נקבל ממנו מתנה! אמר לו – בני, אף אחד לא יכול להגיד לו ואף אחד לא יכול להצילו. מי שיגלה את הסוד, יתאבנו רגליו ויהפכו
לאבן שיש! מי שמע כל זאת? ידידו של המלך. מיד רץ, עמד בשער הארמון וחיכה. לא עבר זמן ושליח בא לארמון
עם פרח – מתנה לבן המלך. פרח גדול, יפה, עין לא ראתה כמוהו. לקח את הפרח מידי השליח, זרק אותו על החול ורמס
אותו ברגליו. בן המלך השקיף מבעד לחלון וצפה במעשיו, אך לא אמר דבר.
עברו ימים אחדים ושוב ישב הידיד וצפה בים. ראה את המלח ובנו שטים במהירות. שאל בן המלח – אבא, מה קרה היום
 שאתה כל כך ממהר? האם קרה משהו? אמר לו – האם שמעת על בן המלך שהתחתן לא מכבר? אמר לו – כן. אמר לו – היום עומדים
להביא לו במתנה מעיל – מעיל לבן עשוי משי עם מעשה רקמה. מעיל כל כך יפה, אבל ברגע שילבש אותו בן המלך, יפול לארץ וימות! 
 - אבא, בוא ונגיד לו! ככה נציל את חייו ואולי גם נקבל ממנו מתנה! - לא בני. אף אחד לא יכול להגיד לו. מי שיגיד לו – מחצית גופו
תהפוך לאבן שיש. שמע הידיד את שיחתם, מיד רץ לשער הארמון, אסף עצים והכין מדורה. כשהגיע השליח עם המעיל, לקח אותו מידו,
זרק אותו למדורה ושרף אותו. ראה זאת בן המלך מן החלון, אך שוב שתק, לא אמר מילה, רק חשב לעצמו – למה אחי עושה לי כל זאת?
אולי הוא מרוגז? אולי הוא כועס עלי?
עבר זמן ושוב ישב הידיד בחדרו והביט אל הים. הביט וראה את המלח ואת בנו שטים במהירות והבן שואל את אביו – אבא מה קרה
שגם היום אתה כל כך ממהר? האם קרה משהו? אמר לו – בני שמעת על בן המלך שהתחתן זה מקרוב? אמר לו – כן. אמר לו –
עכשיו יביאו סוס – סוס חום, גדול, יפה, סוס אציל. אבל ברגע שיעלה עליו בן המלך יתחיל הסוס לדהור ויעלם מן העין, ואת בן המלך
 לא ימצאו לא בשמים ולא בארץ! - אז אבא, בוא ונגיד לבן המלך, נציל את חייו ונקבל ממנו מתנה! אמר לו – בני, אף אחד לא יכול להגיד לו.
מי שיגלה את הסוד, יהפוך כל גופו  לאבן שיש! שמע הידיד, רץ לשער, לקח סכין והתחיל להשחיז אותו. סכין גדול! ברגע שראה את השליח
מגיע עם הסוס, הניף את סכינו והסיר את ראשו של הסוס מעליו. לקח את ראש הסוס ואת הסכין והשליך אותם לתוך באר עמוקה. בן המלך
ראה את כל הנעשה מחלון חדרו.
התרגז בן המלך, ניגש לשער הארמון ואמר לידידו – אחי, למה אתה עושה לי ככה? האם אתה כועס עלי שהתחתנתי עם הבחורה?
 אמר לו – חס וחלילה, אחי! - אם כך מה הסיבה למעשיך? לפני שהתחתנתי הצעתי לך לשאת את הנערה לאשה. יכולת לשאתה
 ולא לעשות לי את כל הדברים האלה!  אמר לו – חס וחלילה, אין עיני צרה בך. תיהנו אתה והיא ויהיה לכם כל טוב! - אם כך, למה
אתה עושה לי את הדברים האלה! אמר לו – אחי, אל תשאל אותי. אתה תצטער! אמר לו – בחיים שלי לא הצטערתי ולא התחרטתי
על מעשי. גם עכשיו לא אצטער. אמר לו – הבט בי ואספר לך –הפרח שהביאו לך – אם היית מריח אותו, היית נופל לארץ מתעלף
ואיש לא היה יכול לעורר אותך לחיים!עוד הוא מדבר והנה ראה בן המלך שרגליו של ידידו הפכו לאבן – אבן שיש. אמר לו –
אחי מספיק! באמת אני מצטער! אל תגיד! אל תספר! אל תגיד לי כלום. אמר לו – איך אפשר – האם אוכל לחיות עם רגלים
מאבן שיש? המעיל אם היית לובש אותו, היית נופל ארצה כמו בול עץ, היית מת ואף אחד לא יכול היה להשיבך לחיים. הסתכל עליו בן המלך
והנה הפך חצי גופו לאבן שיש.  -אחי אתה צודק! אל תספר יותר. אני באמת מצטער! אמר לו – לא יעזור לך, אני לא אוכל כשחצי גופי מאבן
 שיש! והסוס- היית עולה עליו, הוא היה דוהר אתך למרחקים. לא היו מוצאים אותך, לא בשמים ולא בארץ.
סיים את דבריו והפך כולו לאבן שיש. התחיל בן המלך לבכות, לקרוע את בגדיו, לתלוש את שערותיו, עשה מה
 שעשה –לא עזר שום דבר. דמעות של דם הוריד מהעיניים שלו ולא הועיל דבר. כל כך יקר היה לו אחיו עד שציווה להכניס את
אבן השיש לארון זכוכית ולהעמידה באמצע הארמון וכל יום היה בא ושופך עליה את דמעותיו. והנה מלאו ימי הריונה של אשת הנסיך
 והיא עמדה ללדת. נכנס בן המלך לחדר אחיו ידידו ונזכר בו. שם את ידו על האבן ואמר – אם אחי היה חי, היה משתתף אתנו בשמחה.
מסכן שכמותו, הקריב עצמו למעננו. עוד הוא מדבר ופתאום ראה את המלח ובנו שטים בסירה, שטים במהירות ובן המלח פונה
לאביו ואומר לו – אבא מה קרה שאתה שט כל כך מהר? קרה משהו היום? אמר לו – בני, שמעת על בן המלך שהתחתן
לא מכבר? אמר לו – כן. אמר לו – היה לו ידיד לבן המלך, לא סתם ידיד – אח ממש! -ומה קרה לאותו ידיד? אמר לו – ידידו זה
הציל אותו מן הצרות שנועדו לו, אבל בן המלך כעס עליו, לחץ עליו שיספר לו את הסיבה למעשיו. כשלחץ עליו נאלץ לספר,
 וכשסיפר הפך כולו לאבן שיש! -ועכשיו לא נותר דבר לעשותו? האם אי אפשר להשיב אותו לחיים? אמר לו – לצערי הרב לא.
רק דבר אחד. אמר לו – מה? אמר לו – אשתו של בן המלך כורעת ללדת ועתידה להביא בן לעולם. אם יזילו את דמו על השיש,
יקום הידיד לתחיה.

שמע זאת בן המלך, וחשב לעצמו – אם באמת תביא אשתי בן לעולם אזי יש אמת בדבריהם, אך אם תביא בת – שקר הוא. עוד הוא מהרהר נכנסים והנה נכנסים ומודיעים לו – מזל טוב, בן המלך! יש לך בן! יש לך בן! -איפוא? איפוא הוא? רץ לארמון לחדר היולדת. אמרו לו – חכה, נרחץ אותו, נלביש אותו. אמר להם – שום דבר, לא לרחוץ אותו ולא לנקות אותו ולא שום דבר! ככה אני רוצה אותו! כמו שהוא! נכנס לחדר, תפס את התינוק כשהוא עוד מלוכלך בדם הלידה ורץ איתו לחדר אחיו. הניח אותו על השיש והטיף את דם הלידה על האבן. אך נגע הדם בשיש ומיד קם הידיד לתחיה. חיבק אותו ונישק אותו ואמר לו – באמת, ידיד לצרה נולד.

 

אל תאמר איני יכול, תאמר איני רוצה

 
 

שם הסיור: אל תאמר איני יכול, תאמר איני רוצה

 לפני שנים רבות חי בארץ רחוקה אב כפרי ולו שני בנים שובבים. עברו השנים ושני הבנים
גדלו,אך לגודל צערו הרב של האב עזבו את דרך הישר.הגדול הפך לרוצח והקטן לגנב.
וכמו שאומר הפתגם "יש דין ויש דיין" יום אחד נתפסו שניהם.הרוצח והגנב, וכל אחד הושם
 בבית סוהר מיוחד, זה לגנבים וזה לרוצחים.
עברו שנים והאב נהיה זקן ולא נותר בו כוח יותר לחרוש את השדה.ובתוך תוכו ידע שאם אחד
הבנים לא יעזור לו הוא ימות מרעב.
ישב האב והחליט לכתוב מכתב לבן הקטן ובו בקשה שיפנה להנהלת הכלא שישחררהו מבית האסורים.
הבן הגנב קיבל את המכתב וכמובן כשפנה להנהלת הכלא לשחררו התשובה הייתה שלילית. ישב
הבן וכתב לאביו "אבי היקר אני מצטער עשיתי כל מה שיכולתי אך הנהלת הכלא לא מסכימה לשחררני"
 ושלח את המכתב לאביו.

כשקיבל האב את המכתב,ובו התשובה השלילית, ישב וכתב לבנו הרוצח מכתב שיבוא לעזור לו.

ברגע שקיבל הבן הגדול את המכתב, ישר כתב לאביו "אבי אל תעיז לגעת בשדה החבאתי שם
את כל האוצרות שגנבתי מהנרצחים" ושלח את המכתב.
עברו יומיים ועל השדה של האב פשטו מאה שוטרים שהחלו להפוך כל פיסת קרקע בחיפוש אחר
 המטמון וכמובן שלא מצאו כלום.
עברו עוד יומיים והאבא מקבל מכתב נוסף מהבן בזו הלשון "אבי היקר אני מקווה שהשוטרים עשו
את מלאכתם נאמנה, השתדלתי ועשיתי כל מה שיכולתי. שלך באהבה"
מוסר השכל הוא פשוט. לכל דבר יש פתרון, השאלה רק מה הוא? וכמה איכפת לנו בשביל להגיע לפתרון.

התספורת

 מספרים שבחור ישב אצל הספר והוא מספר לספר שלו דוד שהוא נוסע לחוץ לארץ לאיטליה.
אומר לו הספר – מה אתה נוסע לאיטליה? אומר לו – אני נוסע לביקור אומר לו – בטח אתה טס באל על?
הספר אומר לאיש. עונה לו – בטח אני טס באלעל במה אני אטוס?אומר לו עזוב את אל על המטוסים שלה
 ישנים פעם היא הייתה משהו. אומר לו מה תעשה? עונה לו אני אהיה ברומא בהילטון. אומר לו הספר בהילטון?
 פעם הילטון היה משהו היום זה שום דבר לא שווה כלום. אומר לו – מה תעשה עוד? אומר לו ביום ראשון אני הולך
 לוותיקן האפיפיור נואם שם. אומר לו הספר – עזוב, מה תעשה שם מאתיים אלף איש שם, תזיע ממחנק תאמין לי
לא תוכל לנשום.עזוב אותך, שמע לי אל תלך לשם.
הבחור נסע אחרי שבועים חזר בא לספר שואל אותו הספר, נו איך היה? אומר לו – מה אתה מבלבל את המוח
 אל על יש לה מטוס חדיש  787 הם קיבלו את המטוס הראשון. איזו טיסה וקיבלו אותי במחלקה ראשונה ודיילת צמודה
ואיזה אוכל. ושואל אותו נו איך היה ברומא. עונה לו – הילטון רק עכשיו השקיעו שלושים מליון דולר, זה המלון הכי יפה.
קיבלתי סוויטה משהו משהו. ואומר לו – נו ומה היה ביום ראשון? אומר לו – אני בא לכיכר, איך שאני מגיע, שני קרדינלים
תופשים אותי זה מצד זה וזה מצד זה ואומרים לי – אתה נבחרת מכולם לבקר את האפיפיור, אתה מסכים? אמרתי, למה לא.
אני בא לשם למעלה, איזה חדר יפה, אמרו לי אתה תהיה פה, האפיפיור יכנס ואתה תכרע לו ברך והוא ישים את הידיים שלו
על הראש שלך ויברך אותך.
אומר לו הספר- בחייאת דינק אתה, בחדר והאפיפיור יכנס ויברך אותך? אומר לו, כן. ואז מספר לו, האפיפיור נכנס ואני כורע לו ברך. ו
האפיפיור מתקרב אלי מניח את הידיים שלו על הראש שלי. ואומר לו הספר בקוצר רוח – נו ומה אמר לך האפיפיור.
מסתכל אליו ואומר לו - מה אמר לי האפיפיור? אמר לי, מי עשה לך את התספורת המחורבנת הזאת. 
 
  
שלח לחמך על פני המים



בעיר טריפולי, בירת ארץ לוב, התגורר בשכונה היהודית רוכל יהודי עני. היה רוכל זה מחזר על בתי הפלחים
בכפרים, ואתו חמור עמוס סחורה: בדים, כפתורים, ומחטים, שמן, צמר לסריגה ודברי תמרוקים. ממכירת סחורה
זו היה הרוכל מתפרנס. המעשה המסופר כאן אירע בתקופת שלטון הטורקים בלוב. שודדים וגנבים היו שורצים
בכל אזור ובעיקר במדבריות ובהרים שלא היו מיושבים. המערות שימשו להם משכן ושודדי דרכים היו מלסטמים את
הבריות ומטילים את פחדם על תושבי הערים. אך מה יעשה יהודי הצריך לפרנס את עצמו, את אשתו ואת ילדיו הרכים.
המסוגל הוא להביא בחשבון את הסכנות האורבות לנפשו? מובן שלא. הוא מתגבר ויוצא לדרכו, כי מאמין בחסדי
 האל שיצילנו מכל צרה ומצוקה.
וכך היה הרוכל העני וירא השמים מחזר בכפרי הפלחים, ועל אף המורא והפחד שבלב היה מפרנס בכבוד את עצמו ואת
בני ביתו. המשא ומתן שלו היה מתנהל ביושר ובצדק, האיכרים היו מאמינים בו ובמוצא פיו, מכבדים אותו ומגינים עליו
מפני המתנכלים לרכושו.
יום אחד נשאר הרוכל היהודי בעיר. והנה, לפני שגמר לקנות את סחורתו, ראה בשוק פלח נכרי בלתי מוכר לו, הלבוש
 מלבושים מוזרים. שני פרחחים יהודיים מבני ההמון הפרוע נטפלו לאיש זר זה בכיכר שליד בתי הקפה ופתחו במריבה אתו.
הפח היה יחיד והם רבים, כי כל הריקים והפוחזים שהיו אותו יום בשוק סובבו את המוסלמי, שלא מצא מפלט בפניהם. ריחם
הרוכל היהודי על הפלח, ניגש אליו, הכניסו אל ביתו ונתן לו לאכול ולשתות. כן הלין אותו באחד מחדרי ביתו. למחרת היום,
עם ההשכמה, נפרד האורח ממיטיב במלים אלו – שלום לך, יהודי. אני מודה לך על האירוח ועל כל המה שעשית למעני. עוד
נפגש ביום שחור.
סיים הגוי את דבריו, עבר את מפתן הבית והסתלק במהירות.
נשאר הרוכל עומד בקרבת הבית, תמה ומתפלא: - אחר כל הטובות שעשיתי לו לזר זה, שהצלתיו מידי הפרחחים, האכלתיו,
השקיתיו ואיכסנתיו בביתי, הוא עוד מאיים עלי ב"יום שחור"...כפיות-טובה היא דרכו של עולם. עברו חלפו שנים ומלבו של
הרוכל היהודי נשכח לחלוטין עניין הפלח המוזר ודבריו התמוהים. ערב אחד נאלץ היהודי לצאת את הכפר ששהה בו,
 כדי לעשות את דרכו הביתה. והדרך ארוכה והיא עוברת במדבר, ובמדבר נמצאות מערות, והשמועה אומרת כי שדים,
מלאכי חבלה ורוחות שולטים בלילה בסביבה נוראה זו.
הרוכל היה מחזק את לבו בתפילה חרישיה ומחמר אחרי בהמתו העמוסה סחורה. פתאום ראה שלוש דמויות גולשות מן
ההר ומצוות עליו לעצור. אנשים רעולי פנים נגשו אליו, ורובים ביניהם. והרוכל רועד מפחד. – יהודי – אמרו לו השודדים – תן
לנו את החמור ואת הסחורה אשר עליו! שתי אפשרויות בידך: או שאתה מניח את הרכוש בידינו והולך חופשי לנפשך בדרך
הקצרה ביותר, או שאתה מתנגד לנו, ואז נעביר אותך אל דרך ארוכה מאוד, שממנה לא תחזור לעולם. לא הייתה לרוכל העני
 אפשרות אחרת אלא להשאיר את החמור בידי השודדים וללכת ברגל באישון לילה לכל אשר ישאוהו רגליו. בלבו הוא
נושא תפילה שלא יתחרטו הגויים על אשר הניחוהו בחיים.
לא הרחיק הרוכל כברת ארץ ממקום הגזל, והנה הוא רואה באפילה דמות אחרת מתקרבת אליו, והדמות עטופה עבאיה, המכסה
 את האיש מכף רגל ועד קודקודו.
עצר האיש את היהודי: - לאן אתה הולך, יהודי , באמצע הלילה? הרם את ידיך!
הרים הרוכל המסכן את ידיו, והגוי אמר לו: - אל תפחד, יהודי ! לא אעשה לך כל רעה. אתה יחיד בדרך זו וחיך תלויים לך מנגד.
 ספר לי מה קרה לך. רחש היהודי אימון למוסלמי זה שהאיר לו פנים וסיפר לו את אשר קרה לו, וכיצד גזלו שודדים את כל רכושו.
בוא אתי – זעם האלמוני.
הלך היהודי בעקבות הזר עד ששניהם הגיעו אל חורשה ובה בית גדול. נכנסו שניהם פנימה והנה רואה היהודי את השודדים
יושבים בפינת החצר. הערבי הזר פנה אליהם: - החזירו מייד את החמור עם הסחורה ליהודי זה, ועשו זאת מהר ! ולא, מרה
אחריתכם ! ואל היהודי פנה ואמר: הסתכל בי, התכירני?
לא, אדוני – ענה הרוכל רועד כולו. אני רואה אותך בפעם הראשונה.
בואך לשלום – אמר הערבי כאשר הוא מגלה את פניו. הזוכר אתה את הפלח שעמד ברחוב היהודים, והפרחחים הטרידוהו והציקו
לו? אני הפלח הזה, ואתה הצלחת אותי. נתת לי לאכול ולשתות, ואף התארחתי בביתך. בירכתיך אז שנפגש ב"יום שחור". והנה נ
פגשנו ב"יום שחור". קח לך את חמורך ואת סחורתך ואני אוסיף לך כהנה וכהנה, ויהיה "השחור" ל"לבן".
הוביל הערבי את הרוכל עד למבואות העיר, כיבדו במתנות רבות, דברי צמר ומאכלים, ובהיפרדו מן הרוכל, אמר לו: אם ישאלך
איש, מי נתן לך את המתנות האלו ומי הצילך ממוות: ענה: "א זאת עשה מאנסור בן סאלם, השודד המפורסם ביותר במדברה של
 לוב וזאת בגלל הטובה שעשיתי לו פעם. כי טובות אינן נשכחות". כאשר הגיע הרוכל לביתו, שמח על הגאולה והפדות. בשבת עלה
בבית-הכנסת לתורה ובירך את "ברכת הגומל".
  
הבטחה 
הסיפור הוא על על נערה עיוורת ששנאה את עצמה בגלל עיוורונה.
היא שנאה את כולם חוץ מהחבר האוהב שלה,הוא תמיד היה שם בשבילה,בטוב וברע.
באחת הפגישות כאשר היא היתה בטוחה באהבתה אליו,היא אמרה "ביום שבו אוכל  לראות את העולם,אתחתן איתך".
יום אחד ,משהו תרם לה זוג עיניים ,כשהסירו את התחבושות מעל עינייה היא ראתה את העולם ואת החבר שכה אהבה.
מיד אחרי שהתאוששה מהמחזות המופלאים,פנה אליה החבר ושאל "עכשיו שאת יכולה לראות  את העולם ואותי,האם תתחתני איתי?"
הנערה התבוננה בחבר שלה וראתה שהוא עיוור.המראה של עפעפיו הסגורים גרמו לה שוק....... היא לא ציפתה לזה.
המחשבה שתאלץ  להסתכל עליו בשארית חייה גרמה לה לסרב להצעת הנישואים.
חבר שלה עזב בדמעות ולאחר מספר ימים שלח אליה  פתק ובו כתב"שמרי היטב על עינייך יקירתי....מכיוון שלפני שהיו אצלך , הן היו העיניים שלי......."
"כך פועל השכל האנוש לעיתים קרובות כאשר אנו משנים סטטוס בחיים,רק מעטים זוכרים כיצד נראו חייהם לפני ומי עמד לצידנו במצבים הכי כואבים........
  
הטבעת
לפני הרבה  שנים היה ילד שניגש למורה,ואמר לו  אתה יודע כולם אומרים שאני כשלון חסר תועלת ,ולא מוצלח.
המורה הביט בילד ואז אמר ,אני מוכן לטפל בבעייתך,רק אם תטפל בבעייתי,הסכים הילד לעזור למורה,והמורה אמר  לך תמכור את הטבעת הזאת בשוק הסוחרים ,כי אני חייב כסף לאנשים, המורה הוסיף ,שלא תתפשר על פחות ממטבע זהב.
הילד יצא אל שוק הסוחרים כולם נדהמו  מהטבעת היפה,והציעו מטבעות ארד וכסף,אך כאשר הילד אמר שהוא רוצה מטבע זהב כולם ברחו.
חוץ מזקן אחד שטרח להסביר לילד שמטבע זהב  הוא יקר מאד בשביל טבעת.
הילד חזר למורה מושפל מהכשלון שאינו מצליח  ,למכור את הטבעת,וסיפר  למורה את אשר ארע.
המורה אמר לילד אל תדאג בקצה הרחוב יש צורף תכשיטים גש אליו ותשאל אותו מהו ערכו של הטבעת,ואם יציע לך מטבע זהב, אל תמכור חזור אליי.
הילד הלך לחנות הצורף התכשיטים,והצורף הציע עבור הטבעת 28 מטבעות זהב,ואם תמכור עוד היום  תקבל ממני 70 מטבעות זהב, הילד שמח וחזר בריצה למורה   לספר לו את הבשורה.
המורה ששמע את דבר הילד אמר לו,אתה רואה הסוחרים שאינם מבינים דבר אינם הכירו בערך הטבעת ,רק מומחה יכול להבין ערך הטבעת ,לכן רק מומחה יכול להבין את ערכך.
לעולם  אל תזלזל בערכך ,כל אדם יש ערך ומי שאינו מעריך אותך ,לא שווה אותך.
  
" מעשה בסנדלר שמח בחלקו "

שיח' עבאס היה מלך אוהב צדק ויושר .

 ערב ערב היה מתחפש ומסייר בחוצות העיר כדי להכיר את אזרחיה. לעתים קרובות היה מתחפש לדרוויש (נזיר   ( ויוצא לפרברי העיר להתבונן בחיי דלת  העם.פעם אחת, בעברו באחד הרחובות בשעות הלילה, ראה זיק אור. הלך בכיוון האור וראה בקתה דלה ובה אחד יושב ומנגן. לפניו – מאכלים פשוטים, והוא אוכל, מנגן ומבלה את זמנו בשירים ותשבחות. נכנס שיח' עבאס פנימה ושאל: "הרצוי לך אורח ? " ענה האיש : " אורח מתנת אלוהים הוא. שב בבקשה, תשתתף  אתי. שאל אותו  שיח' עבאס: " מה מעשיך? במה אתה מתפרנס ? "ענה האיש : "אני סנדלר, מתקן נעליים, מסתובב במשך היום בחוצות העיר ומתקן את נעלי האזרחים. בפרוטות שאני מרוויח אני קונה לי בערב צורכי אוכל".שאלו שיח' עבאס : " ומה תעשה למחרת ?" ענה האיש: " ברוך השם יום יום ! " ישב אתו שיח' עבאס שעה ארוכה. נפרד ממנו ואמר לו : " מחר אשוב. "חזר שיח' עבאס לארמונו, בבוקר השכם, הוציא כרוז בחוצות העיר האוסר תיקון נעליים בלי רשיון. שמע זאת הסנדלר, הלך ושאב מים בשביל כמה אזרחים, והרוויח את שכר יומו, ובערב קנה את המנות הרגילות שלו. בלילה בא שיח' עבאס לביקור, והנה הוא רואה את הסנדלר יושב כרגיל, אוכל, שותה,מנגן ונהנה מן החיים.שאל אותו שיח' עבאס: " נו, מה עשית היום ?" סיפר לו האיש: " בצאתי מן הבית שמעתי את הכרוז מכריז שאסור לתקן נעליים. הלכתי, שאבתי מים בשביל כמה אזרחים, והרווחתי את שכר יומי. "אמר שיח' עבאס: "דאגתי לך מאוד בשמעי שאוסרים לתקן נעליים . ומה תעשה אם יאסור המלך את שאיבת המים?"ענה הסנדלר: " ברוך השם יום יום!"הלך לו שיח' עבאס לארמונו, ולמחרת בבוקר הכריז על איסור שאיבת המים. שמע זאת האיש, הלך וחטב עצים בשביל כמה אזרחים, והרוויח את שכר יומו. ובערב קנה את המנות הרגילות שלו. בלילה בא שיח' עבאס לביקור, והנה הוא רואה את הסנדלר יושב כרגיל, שותה, מנגן, ונהנה מן החיים. בירכו לשלום ושאל: " מה עשית היום?" אמר לו: " חטבתי עצים והרווחתי את שכר."שאל אותו השיח': " מה יהיה אם מחר יאסור המלך את חטיבת העצים?"  ענה האיש" ברוך השם יום יום!"ישבו שניהם כרגיל ובילו   בנעימים. בהיפרדו הבטיח השיח' לחזור מחר.למחרת, בבוקר השכם, יצא הכרוז והכריז, כי כל חוטבי העצים מגויסים לשמירה . בא גם הסנדלר לארמון ושם נתנו לו חרב למלא תפקידו כשומר. בערב מסר האיש את להב החרב כעירבון לחנווני, ותמורתו קיבל מצרכי מזון והלך הביתה. בבית לקח חתיכת קרש, והתאים ממנה להב ניצב. עודו עסוק בעבודתו, והנה הופיע השיח' המחופש ושאלו: " מה זה? מה יום יומיים?" סיפר לו האיש: "שמרתי היום על הארמון , אבל לא היה לי כסף ונתתי את הלהב עירבון לחנווני, כעת אני מתאים לחרב להב-עץ". שאל אותו השיח' : " ומה יהיה אם יבדקו מחר את החרבות של אנשי המשמר?" ענה האיש:" ברוך השם יום יום!" ישבו שניהם ליד השולחן, ובילו את זמנם בנעימים.למחרת קרא הממונה לסנדלר שלנו, מסר בידו אסיר ואמר לו: " אסיר זה נידון למוות ואתה תערוף את ראשו." אמר האיש: " מימיי לא רצחתי איש , ואינני יכול להרוג אדם. " אמר לו הממונה: " זו היא פקודת המלך ועליך למלא אחריה!"החזיק האיש ביד אחת בניצב החרב, וביד שנייה בנדנדה, והכריז לפני כל העם: " אלוהים אדירים! גלוי וידוע לפניך שאינני רוצח. אם האסיר הזה בן-מוות הוא, תהיה חרבי חרב. אבל אם נקי אסיר זה מעוון, הפוך-נא את להב הפלצדה ללהב של עץ." ותוך כדי דיבורו שלף את הניצב, והנה להב הפלדה הפך ללהב עץ. ראו זאת כל העומדים מסביב והתפלאו.קרא לו שיח' עבאס לארמונו, נשק לו על פיו, התוודע אליו ומינהו לאחד היועצים החשובים ביותר.


 
      פארק אתרים       מפת האתר       דווח על הפרה       ממשק ניהול